PWSIL

לימודים בנוסף לאוניברסיטה

לימודים בנוסף לאוניברסיטה

אני זוכר את בן דודי אומר :

"הלימודים האקדמאיים לא מספקים אותי" אמר לי עודד בן דודי.

"תחשוב טוב לפני שאתה בוחר, תבחר את הדבר הנכון ביותר בשבילך, אל תוותר על אהבות, אל תוותר על חלומות, תבחר בהתאם ללב".

הרבה דרישות, הרבה עצות, אבל תשובה ברורה- איין.

מה עליי לעשות ? במה עליי לבחור ?, אני אוהב לכתוב, כל חיי כתבתי, מצד שני אני גם אדם פיזי, ההתעסקות הפיזית מושכת אותי לא פחות.

אמרתי לעודד שכל ה"טיפים" הקטנים שלו הם טובים ויפים, אבל הם לא פרקטיים. הם לא עוזרים לי למצוא כיוון.

עודד המליץ לשלב בין הדברים, לבחור מסלול אקדמאי שיספק את התואר שבימינו נראה כחובה שלא ניתן לברוח ממנה ולמצוא מסלול נוסף שיספק את הצרכים הנוספים.

שאלתי את דודתי (אמו של עודד) מירה, היא סיפרה שבזמנה היא שילבה בין לימודי סוציולוגיה לבין לימודי ריקוד וגם לימודי מיינדפולנס :

"למדתי בירושלים, באוניברסיטה, הלימודים היו מעניינים, אבל ללא ספק המרכז שלי באותה תקופה הרגעים להם חיכיתי היו שיעורי הריקוד, הרגשתי שכל שיעור ושיעור ממלא אותי באנרגיות חיוביות, מאפשר לי להמשיך אל המשימות הנוספות של החיים".

שאלתי את עצמי מה יהיה הדבר אשר אותי ימלא באנרגיות מה אני אוהב לעשות ?

התשובה הייתה ברורה.

אני מתאמן בקונג פו כבר 12 שנה, עליי להמשיך עם כך עליי לשלב בין הדברים, לא לחשוב אפילו על לוותר על האהבה הפיזית לצורך הלימודים האקדמאיים.

ההתלבטויות היו מרובות ולבסוף בחרתי ללמוד כתיבה עיתונאית באוניברסיטת ת"א בשילוב עם לימודי הקונג פו.

השנים עברו, סיימתי את התואר וחיפשתי עבודה במקצוע, הדרישות היו חמורות והתחרות מרובה, לא הצלחתי למצוא עבודה שבה אני מרגיש שלם.

עולם העיתונאות התברר לי כעולם נשכני ותחרותי, לא בדיוק החלום אשר רקמתי לעצמי בגיל 23 כאשר התחלתי את לימודיי.

בנוסף לעבודה בעולם העיתונאות התחלתי ללמד קונג פו קבוצת צעירים, נזכרתי במילותיה של דודתי והרגשתי כיצד  העבודה עם הילידים ממלאת אותי.

הקבוצה גדלה והיה צורך לפתוח קבוצה נוספת.

כיום יש לי בי"ס לקונג פו, כ100 תלמידים, מיותר לציין שבעיתונאות אינני עוסק.

לעולם אין לדעת לאן יקח אותך העולם, עצה קטנה, בחירה קטנה, חיים שונים לגמרי.

היכנסו לפרטים באתר הדרך של רונית